נריה, נולד בחיפה להוריו מיכל וברוך. בן רביעי למשפחה בת 8 ילדים.

היה מחובר בכל מאודו לאדמה ולחקלאות.

כשהיה מגיע הביתה ונעליו מלאות בוץ, היתה אמו מיכל מבקשת ממנו להוריד את הנעליים ולא ללכלך את הבית. 

נריה היה עונה: "אמא. זה לא לכלוך! זו אדמת ארץ ישראל!".

נריה היה מ"כ בגדוד 603 של חיל הנדסה, בחטיבה 7, עוצבת סער מגולן.

בשבת השחורה, שמחת תורה, השבעה באוקטובר, היה נריה עם הגדוד בקו בעותניאל, וכהשחלה המלחמה הם פנו לחלץ משפחות מקיבוצי העוטף. 

נריה נפל בקרב בקיבוץ בארי לאחר שהציל משפחות רבות. 

בן 22 בנופלו.

משפחתו מספרת: נריה אהב מאוד את עוגיות השקדים של דודה חנה.

כשהיה מגיע לשבתות מיד היה פותח את המקפיא ומתפנק בעוגיות הטעימות. 

הוא תמיד היה לוקח איתו שקית עוגיות לצבא.